״לא לפחד מהפחד״

הימים ימי תחילת המילניום.. טקס סיום תיכון מחזור ד' מקיף ו' באשדוד. מעיין בת ה 17 נשאלת האם תוכל לקחת על עצמה טקסט של כמה שורות, של ילדה אחרת, בנוסף לטקסט שלה. מעיין כמנהגם של ילדים, תמימים וחסרי עכבות... לא עצרה לרגע להרהר בעובדה שמדובר בסולו - כמה שורות שנאמרות בעודי , לבד!! על הבמה... והטקס, מתקיים היום.. היום!! בערב!! (עצם המחשבה הזו עושה לי צמרמורת בכל הגוף) לקחתי על עצמי את הטקסט הנוסף.. המשכנו בחזרות, התרגשות עצומה, הגיע הערב, ההורים מתיישבים .. התחלנו.. באיזשהו שלב אחת המורות זועקת מאחורי הקלעים, מעיין איפה את? את צריכה לעלות עם הטקסט (הנוסף) עליתי לבמה.. מביטה קדימה מתחילה לדקלם לפתע.. בלאקאאוט, לא זוכרת את הטקסט.. ואז, נשמעת מילה אחת ויחידה שבאותו רגע לא הבנתי אבל היא יצאה מהפה שלי.. שיט, ובעקבותיה צחוק רועם ומתגלגל בקהל ברחתי כל עוד נפשי בי אל מאחורי הקלעים. ונשבעתי שלעולם, לעולם, יותר לא אופיע בפני קהל. עד אתמול, אתמול בערב זכיתי לקחת חלק בערב נשים עוצמתי ומרגש דיברתי על תזונה ובריאות אינטגרטיבית עשינו מדיטציה ובעיקר נשמנו וחיזקנו אחת את השניה. נשים, הן ללא ספק המין החזק והן אפילו חזקות יותר יחד. תודה לכן נשים יקרות שהעברתן אותי עוד משוכה בדרך לשחרור עצמי.

הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו, על עצמנו, צריך וראוי להשתנות, אל תתנו לעבר לעצור אתכן. אנחנו יצורים חיים שגדלים ומתפתחים כל הזמן וכך גם המסוגלויות שלנו. תאמינו בעצמכן וזיכרו: "If you can dream it, you can do it. Always remember that this whole thing was started with a dream and a mouse".

Walt Disney