"ימים של חשבון נפש, של בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו".
לא מתה על הקונספט.
מה זה אומר? שאפשר לחטוא כל השנה? ואז? נתפלל נבקש סליחה והכל יעבור?
זה לא עובד ככה.
בואו ננסה להיות טובים כל השנה, ואם טעינו, נטפל בזה באופן נקודתי.
אם זה בין אדם לאדם, בין אדם למקום או ביננו לבין גופנו.
אנחנו לא יכולים להלעיט את גופנו בסוכרים, צבעי מאכל, חומרים משמרים, כימיקלים ועוד רבים ורעים ולחשוב שבכמה שבועות של דיאטת בזק כלשהיא נסדר הכל.
ראשית זה שירדנו במשקל לא אומר שהחזרנו את הגוף לקדמותו, הנזקים מצטברים בתוכנו ואמנם אנחנו לא יכולים לראות את זה,
בינתיים,
אבל הם לגמרי שם, הגוף זקוק לתהליכים עמוקים וארוכי טווח על מנת להתנקות מהם ולרפא את עצמו.
שנית, סביר להניח שדיאטת הבזק הזו לא הולכת להחזיק מעמד, ואנחנו הולכים להחזיר את הכל, ובריבית.
מצד שני, חמלה היא רגש חיוני והכרחי בחיינו.
הרי כולנו בני אדם ועושים ועוד נעשה טעויות.
רק באמצעות קבלה, הכלה וסובלנות נוכל למצוא מקום לסלוח,
קודם כל לעצמנו,
רק אז נוכל להמשיך קדימה ממקום נקי ואמיתי.
לכולנו תקופות טובות יותר ופחות,
ימים שבהם אנו מודעים לעצמנו, קשובים ומתנהלים באופן שמרגיש לנו נכון, אבל לפעמים, יש תחושה שזהו, תמו שידורינו, מצבורי האנרגיה שלנו מאופסים ואנחנו ממשיכים ממש על האדים האחרונים.
בנקודות החלשות האלה, אנחנו בדרך כלל מפצים את עצמנו באופן נקודתי, אנרגיה זמינה שמספקת לנו נחמה רגעית, כיבוי שריפה מקומית.
אז קודם קודם צריך לזכור שזה בסדר ולא קרה שום דבר.
מותר לנו לסטות קצת מהשביל, רק לשים לב שאנחנו לא הולכים לגמריי לאיבוד.
אני כאן כדי להושיט לכם יד ולהראות לכם את הדרך למסלול הנכון עבורכם, כזה שיהיה לכם הרבה יותר קל לצעוד בו בעקביות.
コメント